לידתם של תאומי תמר חותמת מאבק סמלי על הבכורה, המגלם בתוכו כוחות טבעיים והיסטוריה עתידית. לאחר שאחיו פרץ עקף אותו ויצא ראשון, מגיח לעולם האח השני כשחוט אדום כרוך על ידו, סימן היכר שמוביל לקביעת שמו.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהשם זָֽרַח הוענק לו על שם הַשָּׁנִ֑י, החוט האדום. מראה האדמומיות של החוט מבריק ומזהיר, בדומה לשמש הזורחת בבוקר או שוקעת בערב וצובעת את השמים באדום. יש המציינים כי לשון זריחה קשורה היסטורית גם למילים קדומות שמשמעותן אור וזוהר [אם למקרא]. מנגד, יש שמפרשים את השם על בסיס פעולתו של התינוק בלידה, שדמה לשמש המסתתרת מאחורי העננים ואז זורחת שוב. כך התינוק הוציא את ידו, הסתיר אותה כשהשיבה לאחור, ולבסוף יצא לאוויר העולם [שד"ל].
הבדל זה בין האחים משקף מהות עמוקה יותר. הפרשנים מצביעים על כך שזרח ופרץ מקבילים לשמש וללבנה. זרח מייצג את השמש שמאירה תמיד באופן קבוע ואחיד. לעומתו, פרץ מייצג את הלבנה שמתמלאת ומתחסרת, ובכך הוא מסמל את מלכות בית דוד שעתידה לצאת ממנו, מלכות שידעה תקופות של שגשוג והארה לצד תקופות של שקיעה וחורבן [רבנו בחיי, גור אריה].
ההתמקדות בצירוף המילים אֲשֶׁ֥ר עַל־יָד֖וֹ מקבלת משמעות נרחבת לאור העובדה שהמילה "יד" מוזכרת ארבע פעמים במהלך תיאור הלידה. הפרשנים מסכימים כי חזרה זו מהווה רמז נבואי לעכן בן זרח, מצאצאיו של התינוק, שפשט את ידו בחטא ומעל בחרם בימי יהושע. קיימת מחלוקת למה בדיוק רומזות ארבע הפעמים. גישה אחת סבורה שהן מייצגות ארבע מלחמות שונות שבהן מעל עכן בחרם, כגון מלחמות עמלק, סיחון ועוג, הכנענים ויריחו. לעומת זאת, גישה אחרת גורסת שהן רומזות לארבעה פריטים ספציפיים שעכן גנב, אדרת בבל, שתי חתיכות כסף ולשון של זהב [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים ואחרים].
הוצאת היד המוקדמת של זרח מסמלת את אופיו העתידי של השבט. היא מייצגת כוח שמושיט יד לקחת בכוח את מה שאינו שייך לו, בניגוד לפרץ המסמל מלך הפורץ גדר כדין ובמשפט [גור אריה]. בכך, חוט השני לא רק מסמן את מי שהיה אמור להיות הבכור, אלא גם רומז לטבעו ולמעשיו העתידיים של זרעו.