בראשית, פרק ל״ח, פסוק ט״ו

כאשר וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה, הוא טעה לחשוב אותה לאישה מופקרת משום שישבה לבדה בפרשת דרכים. הכתוב מציין וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ בצעיף כדי להסביר מדוע לא זיהה את כלתו, אך יש הסבורים שכיסוי הפנים עצמו היה מנהג שנועד לפתות עוברי אורח או להסתיר את זהותן. למעשה, חוסר הזיהוי נבע דווקא מצניעותה המופלגת של תמר בבית חמיה, שם תמיד כיסתה את פניה, ולכן יהודה לא העלה בדעתו שאישה כה צנועה תעשה מעשה כזה. המפגש כולו כוון על ידי ה' כדי להביא לעולם את שושלת המשיח מזרעו של יהודה. תמר פעלה במסירות נפש והסתירה את המעשה הקדוש תחת חזות של חטא, כדי להערים על כוחות הטומאה ולמנוע את התנגדותם.