בראשית, פרק ל״ח, פסוק כ״ה

בעוד הִוא מוּצֵאת אל הפומבי כדי להישרף ואף מתקרבת אל האש הבוערת, תמר פועלת בחשאי והִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ את חפצי העירבון. היא נמנעת מלנקוב בשמו ומוסרת מסר עקיף, לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה, מתוך נכונות למות ובלבד שלא תלבין את פניו ברבים, תוך תקווה לעכב את הדין ולהציל לפחות את התאומים שידעה בנבואה כי היא נושאת ברחמה. היא מתחננת בפניו הַכֶּר נָא, לשון בקשה שנועדה לעורר את מצפונו לבל יאבד שלוש נפשות, ומהווה במקביל סגירת מעגל של מידה כנגד מידה מאת ה' על המילים הזהות שאמר יהודה לאביו. לבסוף היא מציגה את הסימנים ושואלת לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה, כדי להותיר את הבחירה בידיו ולאפשר לו להודות באמת מרצונו.