בראשית, פרק ל״ח, פסוק כ״ג

יהודה מחליט לעצור את החיפושים ומוותר על חפציו היקרים שהשאיר כעירבון, באומרו תִּקַּח־לָהּ מתוך כוונה שהאישה תשמור אותם לעצמה, או כמשאלה שתיקח את התשלום ותחזיר את חותמו הרשמי כדי למנוע חרפה. הוא מעדיף לספוג את ההפסד הממוני ולשתוק פֶּן נִהְיֶה לָבוּז, שכן המשך החיפושים יביא לבושה משותפת לשניהם: חירה ייחשב כמחזר אחר קדשות, ויהודה יספוג לעג על כך ששכב עם קדשה ורומה על ידי אישה. כדי להצדיק את עצמו מדגיש יהודה הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה וְאַתָּה לֹא מְצָאתָהּ, להראות שאת חובתו עשה ולא הפר את הבטחתו. עם זאת, אזכור הַגְּדִי חושף סגירת מעגל של מידה כנגד מידה מאת ה', שכן כשם שיהודה רימה את אביו באמצעות דם גדי עיזים, כך כעת הוא מרומה באותה הדרך.