בראשית, פרק ל״ח, פסוק כ״ד

לאחר כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים, פרק הזמן הנדרש כדי שהיריון יהפוך לניכר לעין, מדווח ליהודה כי זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים, כפילות המדגישה כי ההיריון הגלוי הוא עובדה המוכיחה את המעשה. מתוקף סמכותו כשופט וכראש המשפחה, הוא חורץ מיד את דינה: וַיֹּאמֶר יְהוּדָה הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף. עונש חמור זה הוטל עליה משום שהייתה בת כהן הממתינה לייבום ונחשבה כאשת איש, או בשל מעמדו השלטוני של יהודה שראה במעשיה פגיעה קשה בכבוד המלכות והמשפחה. עם זאת, יש הסבורים כי השריפה אינה גזר דין מוות, אלא הוראה להטביע חותם ברזל מלובן על פניה כאות קלון.