תחשבו על סוד ממש גדול שמנסים לשמור עליו בסתר. כמה זמן לדעתכם אפשר להסתיר אותו לפני שכולם יגלו? במקרה של תמר, הסוד נשמר עד שהזמן עשה את שלו. התורה מספרת שזה קרה כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים, כלומר אחרי בערך שלושה חודשים. הסיבה שלא מדובר בשלושה חודשים שלמים, היא שזה בדיוק פרק הזמן שלוקח עד שרואים שאישה מצפה לתינוק. ברגע הזה, אי אפשר היה להסתיר זאת יותר.
השמועה מגיעה לאוזניו של יהודה והוא שומע את המילים זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים. הכפילות במשפט הזה נועדה להדגיש ליהודה שזה לא סתם חשד או רכילות, אלא עובדה ברורה שכולם רואים. המילה הָרָה כאן לא מתארת פעולה שקרתה בעבר, אלא פשוט מתארת את המצב שבו היא נמצאת, אישה מעוברת.
יהודה, שהיה ראש המשפחה, מנהיג ושופט חשוב באותם ימים, לא ממתין. כתוב וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, והוא מיד פוסק את הדין וקובע עונש חמור מאוד: הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף. למה העונש היה כל כך קשה? באותה תקופה, תמר נחשבה לחלק ממשפחה חשובה מאוד של כהנים, והיא גם המתינה להתחתן עם אחיו של בעלה, ולכן התייחסו אליה ממש כמו אל אישה נשואה. יהודה הרגיש שהמעשה שלה פגע מאוד בכבוד המשפחה, ולכן, מתוקף תפקידו כמנהיג, הוא דן אותה לעונש החמור ביותר שהיה מקובל אז, כדי לשמור על הכללים והסדר של אותם ימים.