תארו לעצמכם שאתם נמצאים בצרה גדולה, ויש לכם סוד שיכול להציל אתכם, אבל אם תגלו אותו תעשו בושות גדולות למישהו אחר. מה הייתם עושים?
ברגע המותח הזה בדיוק נמצאת תמר. היא עומדת לקבל עונש חמור מאוד על מעשה שחשבו שעשתה. התורה מספרת שהיא מוּצֵאת, כלומר מוציאים אותה החוצה אל מול כולם כדי להעניש אותה. למרות הפחד הגדול, תמר מתנהגת באומץ לב נדיר ובחכמה. וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ, היא שולחת שליח בסתר אל יהודה עם החפצים שהוא השאיר אצלה פעם כעירבון. היא לא צועקת מול כולם שיהודה קשור לעניין, אלא מוסרת לו הודעה סודית, לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה, התינוק שלי שייך לאיש שהחפצים האלה שלו.
למה תמר לא פשוט אמרה את האמת לכולם כדי להציל את עצמה? היא רצתה לתת ליהודה את זכות הבחירה. אם הוא יודה באמת היא תינצל, אבל אם הוא ישתוק, היא העדיפה לקבל את העונש הקשה ולא לבייש אותו מול כולם. מכאן חכמים לומדים כלל חשוב מאוד, עדיף לאדם לסבול בעצמו ורק לא להלבין את פניו של חברו, כלומר לא להעליב ולבייש אותו ליד אנשים אחרים.
תמר מוסיפה ואומרת ליהודה, הַכֶּר נָא, בבקשה תזהה, לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה, של מי החותמת, החוטים והמקל האלו? המילים "הכר נא" הן לא סתם מילים. ה' סיבב את הדברים כך שתמר תשתמש בדיוק באותן מילים שיהודה עצמו אמר לאבא שלו, יעקב, כשהוא הביא לו את הכתונת של יוסף. דרך המילים האלו תמר בעצם מתחננת אליו ומבקשת ממנו להכיר באמת, כדי להציל את החיים שלה ושל התינוקות שעומדים להיוולד.