בראשית, פרק ל״ח, פסוק ה׳

אשתו של יהודה יולדת בֵּן שלישי, והניסוח וַתֹּסֶף עוֹד וַתֵּלֶד עשוי לרמז שהיא לא הרתה מחדש, אלא ילדה את העובר השני מתוך אותו היריון. על פי המנהג יהודה היה אמור לתת את השם לבן זה, אך האם נאלצה לעשות זאת ועל כן וַתִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ בעצמה, משום שבעלה לא נכח בְּלִדְתָּהּ אֹתוֹ. באותה עת יהודה וְהָיָה בִכְזִיב, עיר המזוהה עם אכזיב, לשם הלך בניסיון לפייס את אחיו שנידו אותו בעקבות מכירת יוסף. השם שֵׁלָה ושם המקום בִכְזִיב מבטאים שניהם תחושות של אכזבה וסיום, בין אם משום שהאם חשה נכזבת ובודדה בלידה, ובין אם משום שסימני עקרות הופיעו מיד והבהירו כי היא פסקה מלדת. ברובד נוסף, משמעות השמות רומזת מראש לשרשרת הטעויות וההטעיות שעתידות להתרחש בהמשך בין יהודה לתמר.