בראשית, פרק ל״ח, פסוק ח׳

יהודה מצווה על בנו אונן לקיים את המנהג הקדום ולשאת את אלמנת אחיו שמת ללא ילדים, חובה מוסרית שנועדה לשמר את מורשת המת. בציווי וְיַבֵּם אֹתָהּ הוא דורש ממנו לבטל את מעמדה כאלמנה על ידי לקיחתה לאישה, תוך אזהרה שהחיבור חייב להיעשות בכוונה טהורה לשם המצווה ולא מתוך יצר בלבד. התכלית של מעשה זה היא וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִֽיךָ, כך שהילד שייוולד ייחשב כבנו של האח המת, יירש את נחלתו וישמר את זכרו, כאשר באותם ימים קדומים אף היה נהוג לקרוא לרך הנולד ממש בשמו הפרטי של המת. מעבר לדאגה הכלכלית לאלמנה ולהמשכיות המשפחתית, הפעולה נושאת משמעות רוחנית המשמשת כתיקון לנפשו של האח ומשלבת אותו מחדש בשרשרת החיים.