בראשית, פרק ל״ח, פסוק ח׳

יצא לכם פעם לחשוב איך משפחה יכולה לשמור על הזיכרון של מישהו אהוב שנפטר? כשער, הבן הבכור של יהודה, נפטר ולא השאיר אחריו ילדים, יהודה פונה לבנו השני, אונן. הוא מבקש ממנו לעשות משהו מיוחד שהיה נהוג בימי קדם, עוד לפני שניתנה התורה, כדי לעזור לנשמה של אחיו להמשיך הלאה ולא להישכח. יהודה אומר לו וְיַבֵּם אֹתָהּ, כלומר, תהיה גיס טוב (גיס נקרא בלשון התורה "יבם") ותישא את אלמנתו לאישה כדי לקיים את המצווה החשובה הזו. המטרה של הנישואים האלה היא וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ. זה לא אומר שחייבים לקרוא לתינוק שייוולד בדיוק באותו שם פרטי של האח שנפטר. הכוונה היא להמשכיות, הילד שייוולד ייחשב כאילו הוא ההמשך של האח שמת, והוא ישמור על המשפחה שלו חיה וקיימת. אונן ידע שהילד שייוולד לא ייחשב שלו אלא של אחיו, ולכן הוא לא רצה לקיים את החובה הזו, ובסתר דאג שלא ייוולדו להם ילדים.