בראשית, פרק ל״ח, פסוק ט׳

יצא לכם פעם שהתבקשתם לעשות טובה גדולה עבור מישהו אחר, אבל ידעתם שלא תקבלו על כך שום פרס או קרדיט? במצב כזה נמדד הלב האמיתי שלנו. יהודה ביקש מבנו אונן להתחתן עם תמר, האלמנה של אחיו הגדול ער, כדי להקים לו המשכיות. באותם ימים, המטרה הייתה שייוולד להם ילד שייחשב כאילו הוא הבן של האח שנפטר, וכך השם שלו והנחלה שלו לא יאבדו. אבל אונן פעל מתוך אנוכיות. וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע מסביר לנו שאונן הבין שהילד שייוולד לא ייקרא על שמו אלא על שם אחיו, והוא גם זה שיירש את השדה של האח. אונן רצה שהרכוש יישאר שלו ולא רצה לטרוח בגידול ילד שלא ייחשב שלו. לכן, וְהָיָה אִם בָּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיו מלמד שכאשר הוא היה עם תמר, הוא מעולם לא ראה בה את אשתו שלו, אלא התייחס אליה רק בתור אשת אחיו. הוא בכלל לא רצה להתחתן איתה ועשה זאת רק כי אביו הכריח אותו. בסתר, הוא מנע את ההיריון ודאג שלא ייוולד להם תינוק. הכתוב אומר שהוא וְשִׁחֵת אַרְצָה, כלומר הוא הרס את האפשרות להביא חיים וזרק אותה החוצה אל הקרקע. הוא עשה זאת בכוונה לְבִלְתִּי נְתׇן זֶרַע לְאָחִיו, שפירושו הפשוט הוא פשוט לא לתת לאחיו המשכיות. המעשה הזה היה רע, כי במקום לעשות חסד אמיתי עם אחיו, אונן פעל מתוך פחד להפסיד כסף וחשב רק על עצמו.