יצא לכם פעם לחשוב מה קורה כשאדם בוחר לחשוב רק על עצמו ולא על אחרים? אונן, הבן השני של יהודה, התבקש לעשות מעשה טוב: להקים משפחה עם תמר ולהביא לעולם ילד שימשיך את שמו של אחיו הגדול, ער, שמת. אבל אונן לא רצה בכך. הוא התנהג באנוכיות ומנע מתמר להביא חיים לעולם, רק מפני שידע שהתינוק לא ייקרא על שמו.
המעשה הזה אֲשֶׁר עָשָׂה היה חמור מאוד. מתברר שגם אחיו הגדול חטא באותו חטא בדיוק, אך מסיבה אחרת, הוא פשוט רצה שתמר תישאר יפה ולא תשתנה בעקבות היריון. המילים גַּם אֹתוֹ באות ללמד אותנו ששני האחים נענשו על אותו חטא אנוכי. על המעשה של אונן נאמר וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה׳. ה' ראה שזהו מעשה רע, וכעונש על כך שאונן מנע חיים חדשים מלהגיע לעולם, הוא נענש בכך שחייו שלו הסתיימו.
למרות שהאחים היו צעירים מאוד, ה' שבוחן את הלבבות ידע שהם מבינים היטב את מה שעשו ובחרו ברע מתוך מודעות מלאה. בגלל שהאחים חטאו בסתר, אבא שלהם יהודה לא ידע על כך בכלל. לכן, הוא חשב בטעות שתמר היא אישה שמביאה מזל רע וגורמת למוות של הבעלים שלה, ולא הבין שכל אחד מבניו נענש אך ורק בגלל המעשים הרעים שלו עצמו.