יצא לכם פעם להבטיח לחבר שתביאו לו משהו מחר, והוא ביקש מכם להשאיר אצלו חפץ שלכם כדי להיות בטוח שאכן תקיימו את ההבטחה? מצב דומה קורה במפגש בין יהודה לתמר. יהודה פוגש את תמר כשהיא מחופשת, והוא מציע לתת לה מתנה מכובדת מאוד שהייתה נהוגה באותם ימים, גְּדִי עִזִּים. כשהוא מתחיל את דבריו במילה אָנֹכִי, הוא בעצם רומז לה שהוא אדם חשוב ומכובד, ושהיא יכולה לסמוך עליו שיעמוד במילה שלו.
אבל תמר לא מסכימה מיד. היא עונה לו אִם תִּתֵּן עֵרָבוֹן. כלומר, היא מסכימה רק בתנאי שהוא ייתן לה משכון, חפץ אישי שלו שהיא תשמור אצלה עַד שׇׁלְחֶךָ, שזה אומר עד שיהודה ישלח אליה שליח שיביא את הגדי.
למה תמר מתעקשת על כך? כלפי חוץ, היא מתנהגת כאילו היא פשוט חוששת שיהודה, שהוא אדם חשוב ועסוק, ישכח לשלוח לה את המתנה. אבל האמת היא שיש לה מטרה נסתרת וטהורה. תמר רצתה מאוד להקים משפחה ולהביא ילדים דווקא מהמשפחה של יהודה. היא ביקשה את החפצים שלו בכוונה, כדי שבעתיד יהיו לה סימנים מזהים והיא תוכל להוכיח לכולם שהילד שייוולד לה שייך למשפחה החשובה שלו.