קרה לכם פעם שהבטחתם להביא משהו לחבר, והוא ביקש מכם להשאיר אצלו חפץ אישי שלכם כדי להיות בטוח שבאמת תחזרו? זה בדיוק מה שקורה כאן. יהודה מבטיח לשלוח לתמר גדי, אבל היא מבקשת ממנו עירבון, מעין פיקדון, עד שהגדי יגיע.
תמר לא מבקשת סתם חפצים, אלא דברים מאוד אישיים וחשובים שיהודה תמיד הולך איתם. היא מבקשת את חֹתָמְךָ, שזו טבעת החותם האישית שלו שבעזרתה היה חותם על מסמכים, את וּפְתִילֶךָ, שזה חוט מיוחד או חגורה שהייתה עליו, ואת וּמַטְּךָ, שזהו מקל ההנהגה המיוחד שהוא החזיק בידו כמו מנהיג חשוב. תמר בוחרת דווקא בחפצים האלה כי היא יודעת שאדם מכובד לא ישאיר אותם אצל אדם זר, וכך היא מבטיחה שהוא אכן יקיים את הבטחתו.
יהודה מסכים ונותן לה אותם מבלי לחשוב יותר מדי, כי אלו חפצים שהיו זמינים בידו באותו רגע. אבל האמת היא שכל המקרה הזה לא קרה סתם. ה' כיוון את הדברים מלמעלה, כי מהמשפחה הזו עתידים להיוולד בעתיד מלכים גדולים של עם ישראל. בסוף מסופר שתמר עמדה ללדת ילדים וכתוב וַתַּהַר לוֹ. המילה הקטנה הזו באה ללמד אותנו שהילדים שייוולדו יהיו דומים ליהודה, ויהיו גיבורים וצדיקים בדיוק כמוהו.