קרה לכם פעם שהייתם יחד עם חברים, עשיתם משהו לא כל כך טוב, וכשהתברר שזו הייתה טעות כולם האשימו את המנהיג של החבורה? זה בערך מה שקרה ליהודה. מיד אחרי המכירה של יוסף, הסיפור עוצר לרגע כדי לספר לנו מה קרה ליהודה בָּעֵת הַהִוא, כלומר באותו הזמן בדיוק. כשהאחים חזרו הביתה וראו כמה יעקב אבא שלהם עצוב ובוכה על יוסף, הם כעסו על יהודה. הם אמרו לו שהוא זה שהציע למכור את יוסף, ואם רק היה אומר להם להחזיר אותו לאבא, הם היו מקשיבים לו.
בגלל הכעס הזה, יהודה איבד את התפקיד שלו כמנהיג האחים. הוא גם הרגיש אשמה גדולה על הצער של אבא שלו, ולכן כתוב וַיֵּרֶד. המילה הזו מתארת שתי ירידות: גם ירידה גיאוגרפית, כי הוא עזב את אזור ההרים וירד דרומה לעיר בשם עדולם, וגם ירידה חברתית, כי הוא התרחק מהמשפחה שלו מתוך עצבות. בדרך, יהודה החליט לסטות מהמסלול הרגיל שלו, ועל כך כתוב וַיֵּט. הוא נטה את האוהל שלו במקום חדש והתחבר עם אדם מקומי בשם חירה, שהפך לחבר ולשותף שלו. למרות שזה נראה כמו רגע קשה ועצוב של פרידה במשפחה, מתוך הריחוק הזה ה' כבר התחיל להכין בשקט תוכנית גדולה וחשובה לעתיד של עם ישראל.