תארו לעצמכם מצב שבו אדם עושה משהו לא טוב, אבל מקפיד שאף אחד אחר לא יראה אותו. הוא בטוח שסודו שמור, אבל יש מישהו שרואה הכול. התורה מספרת לנו על עֵר, בנו של יהודה, שהיה רַע בְּעֵינֵי ה'. למה התורה מדגישה שזה היה דווקא בעיני ה'? הפרשנים מסבירים שהאנשים סביבו בכלל לא ידעו על כך. עֵר עשה את המעשים שלו בסתר, בחדרי חדרים, במקום שרק ה' יכול לראות.
אם מסתכלים היטב, אפשר למצוא רמז להתנהגות שלו ממש בתוך השם שלו. אם הופכים את האותיות של השם עֵר, מקבלים את המילה רע. במקום להשתמש בכוחות שלו כדי לעשות דברים טובים, הוא הפך את הדרך שלו ובחר לעשות רע. אבל למה הוא התנהג ככה? מתברר שעֵר היה אדם מאוד אנוכי. הוא רצה רק ליהנות מהחיים ולשמור על אשתו בדיוק כפי שהיא. הוא לא רצה לקחת על עצמו את האחריות, הטורח והקושי שקשורים בגידול ילדים, ולכן הוא דאג בכוונה שלא ייוולדו להם ילדים כלל.
על המעשים האנוכיים האלו הוא קיבל עונש חמור מאוד. אולי תשאלו את עצמכם, למה העונש שלו היה כל כך קשה? התשובה קשורה לתפקיד המיוחד שלו. התורה מזכירה לנו שהוא היה בְּכוֹר יְהוּדָה. בתור הבן הבכור, הוא היה מיועד להיות מנהיג חשוב מאוד, וממנו הייתה צריכה לצאת בהמשך משפחת המלוכה של דוד המלך. כשמישהו מיועד לתפקיד כל כך גדול וחשוב, בוחנים את המעשים שלו בצורה הרבה יותר קפדנית. בגלל האנוכיות שלו, הוא הוכיח שהוא פשוט לא ראוי להקים את שושלת המלכים. התורה גם דואגת להבהיר לנו שהוא נענש אך ורק בגלל החטאים שלו עצמו, ולא בגלל שום טעות אחרת שאבא שלו, יהודה, עשה בעבר.