בראשית, פרק ל״ח, פסוק כ״ט

ברגע שבו התינוק הראשון משך את ידו חזרה פנימה, או נהדף לאחור בכוח על ידי אחיו, וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ וְהִנֵּה יָצָא אָחִיו במפתיע כראשון, רמז לייעודו כמייסד שושלת המלוכה. לנוכח חילופי המקומות המיילדת משתוממת וַתֹּאמֶר מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ, קריאה המבטאת פליאה על כך ששבר את המחסום ודחף את אחיו. אמירה זו יכולה להוות אזהרה על הפגיעה באחיו, או לחלופין ברכה לעוצמה והתגברות על מכשולים, בדומה למלך שזכותו לפרוץ לו דרך. בעקבות מאורע זה, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פָּרֶץ, כדי להנציח את נסיבות לידתו הייחודיות ואת אופיו החזק שניכר כבר מרגע צאתו לאוויר העולם.