בראשית, פרק ד׳, פסוק ט״ז

לאחר משפטו מתרחק קין מנוכחות הבורא, כאשר וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה' מבטא עזיבה של אזור ההתגלות הפיזי או ניתוק רוחני מהשגחת ה', בין אם מתוך בושה, בריחה, או שמחה על המתקת עונשו. בזכות תשובתו החלקית הוקל גזר דינו והוא לא נדד בכל העולם אלא וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד, כלומר חי בחוסר מנוחה בתוך חבל ארץ אחד שנקרא על שם נדודיו. גלותו נקבעה אל קִדְמַת עֵדֶן, ממזרח לגן עדן, שכן כיוון זה מיועד לקליטת גולים ורוצחים. עם זאת, ההליכה מזרחה אל מקום זריחת השמש מעניקה לרוצח שכיבה את חיי חברו הזדמנות לתקן את החושך ולשוב בתשובה.