בראשית, פרק ד׳, פסוק כ״ג

למך פונה אל נשיו בפנייה הדרגתית ומכבדת, תחילה בשמותיהן עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי ולאחר מכן בתוארן נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי, בניסיון לפייסן על רקע סכסוכים או חרדה מפני המצאת כלי הנשק. במוקד דבריו הוא מכריז כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי, ומבחין בין פֶּצַע שהוא מכה מדממת, לבין חַבּוּרָה שהיא מכה פנימית. דברים אלו משמשים כטענת חפות רטורית שבה הוא מצהיר כי לא רצח ולכן ה' ישמור עליו, או לחלופין כאיום מתפאר של עריץ שיהרוג כל מי שיפגע בו. עם זאת, יש הרואים במשפט זה וידוי כאוב על הריגה בשוגג של קין ובנו, או קינה על כך שהתרבות האנושית המנותקת מה' ממיטה חורבן על הדורות כולם.