בראשית, פרק ד׳, פסוק א׳

וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ מתוך חיבור עמוק ושכלי, פעולה שייתכן שהתרחשה עוד לפני הגירוש מגן עדן או שנבעה מההכרה בסופיות החיים לאחריו. בעקבות זאת היא וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן, כאשר המילה אֶת מרמזת שעימו נולדו גם אחיות תאומות כדי לאפשר את המשך יישוב העולם. וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה', קריאה המבטאת את התעלותה על היכולת ליצור חיים בשותפות עם האל ובעזרתו או את ייעוד הילד לעבודת הבורא, אך עשויה גם לרמז לאופיו החומרי של בנה ולקנייני העולם. אזכור שם ה' לבדו מבטא מעבר להנהגת העולם במידת הרחמים ובהשגחה פרטית, החיונית להמשך קיום האנושות ותיקונה.