ברגע הרה גורל ממתינים שני האחים להכרעה האלוהית על מנחותיהם. התגובה האלוהית, והסערה האנושית שפורצת בעקבותיה, חושפות את נבכי הנפש, את משמעות הכוונה שמאחורי המעשה, ואת ההתמודדות המורכבת עם דחייה וקנאה.
וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה
הביטוי לֹא שָׁעָה משמעותו לא פנה [הטור הארוך]. רוב הפרשנים מצביעים על כך שיש כאן דחייה כפולה: ה' דחה את קין עצמו, כלומר את תפילתו וכוונתו שלא היו רצויות, ובעקבות כך דחה גם את מנחתו הפיזית [ספורנו, העמק דבר, רד"ק, קאסוטו]. הדחייה נבעה מכך שקין הביא מפרי האדמה הגרוע והנחות, ולא מן המובחר [הדר זקנים, אדרת אליהו]. מנגד, גישה חסידית מעמיקה מציגה את קין כאידיאליסט שבחר להביא דווקא פשתן, גידול המסמל את אחדותו המוחלטת והפשוטה של ה'. לשיטה זו, קין נמנע במכוון מלהביא את ה"מובחר", שכן מושג זה מרמז על דירוג וריבוי. אולם טעותו הייתה שה' מעוניין שהאדם יפעל בתוך העולם המרובה והחומרי כדי לרומם אותו, ולא יתעלם ממנו לטובת מודעות רוחנית מופשטת בלבד [חומש קה"ת].
כיצד ידע קין שמנחתו נדחתה? יש המסבירים כי אש ירדה מן השמים ובלעה רק את מנחת הבל [רד"ק, בכור שור, קאסוטו], או שה' העניק ברכה ופוריות לצאנו של הבל אך לא לשדהו של קין [קאסוטו]. דרך מאורעות אלו, הבהיר ה' לקין את יסוד השכר והעונש בעולם [רבנו בחיי].
וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד
תגובתו של קין לדחייה היא סערת רגשות פנימית של צער, כאב ותחושת צריבה [שד"ל, קאסוטו], המגיעה עד כדי רתיחת הדם [העמק דבר]. הפרשנים חלוקים באשר לשורש הכעס. הגישה המרכזית רואה בכעס ביטוי לגאווה; קין סבר שהוא ראוי להתקבל, שמעשיו זכים, ושנעשה לו חוסר צדק [אור החיים, העמק דבר, מלבי"ם, בית הלוי]. כעסו הופנה גם כלפי אחיו מתוך קנאה [ספורנו], ויש הסבורים שהמילה מְאֹד באה להדגיש שקין כעס על הצלחת אחיו אף יותר ממה שהתעצב על כישלונו שלו [קונטרס חיבה יתירה]. מנגד, יש מי שמוצא נקודת זכות בכעס זה, שכן הוא מעיד על כך שקין לא היה אדיש. העובדה שהיה אכפת לו עד כדי כך שייחל לנפשו חולי או מוות, עדיפה על פני אטימות הלב לנוכח נזיפת ה' [רס"ג].
וַיִּפְּלוּ פָּנָיו
בעוד שהכעס מבטא גאווה, נפילת הפנים מבטאת את התחושה ההפוכה לחלוטין: שפלות, בושה, אכזבה וייאוש [העמק דבר, מלבי"ם, בית הלוי, ספורנו]. מבחינה פיזית, קין השפיל את מבטו לקרקע, כדרכו של אדם מבוזה ומתוסכל [שד"ל, רד"ק, רלב"ג, רס"ג, שטיינזלץ], או שהציג פנים זועפות ועוינות שגרמו להבל להיזהר מפניו [בכור שור].
לצד הפירוש הפיזי, מציעים הפרשנים משמעויות סמליות למושג "פנים". יש המפרשים שהכוונה לפנים הנפש והשכל, כלומר דעתו של קין נטרפה והתבלבלה מכיוון שלא הייתה לו מספיק חכמה כדי להבין מדוע ה' העדיף את אחיו [ביאור יש"ר]. אחרים מסבירים שנפלו כוונותיו ותוכניותיו המקוריות [אדרת אליהו], או שמעמדו ותדמיתו המכובדת בעיני אחרים התערערו [קונטרס חיבה יתירה]. פירוש נוסף קושר זאת לאובדן הרוחניות: מתוך עוצמת הכעס, הסתלקה מקין נשמתו והוסר ממנו "צלם אלוהים" החופף על פני האדם [אור החיים].