רשימת היוחסין המוצגת כאן סוקרת במהירות מספר דורות של צאצאי קין. המטרה בפירוט שושלת זו היא לגשר על פער הזמנים עד להופעתם של מייסדי האומנויות והתרבות האנושית, להצביע על הדור הראשון שבו הונהגה פוליגמיה, וכן להגיע לדור השביעי שחי בצל החשש מהעונש שנגזר על קין [רב סעדיה גאון]. מבחינה כרונולוגית, לָֽמֶךְ הוא הדור השישי לקין, אך הדור השביעי לאדם הראשון [אבן עזרא, מחוקקי יהודה]. למרות קצב התיאור המהיר, הרישום בנוי בצורה אמנותית והרמונית [קאסוטו].
הפרשנים מקדישים תשומת לב רבה לשימוש בפועל יָלַד בהקשר של גברים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שפועל זה משמש במקרא בשתי משמעויות: לידת האישה, וזריעת הזרע על ידי האיש. הפועל "הוליד" מתייחס בדרך כלל לפעולה העקיפה שבה האיש גורם לאשתו ללדת, ואילו הפועל יָלַד מתאר את הפעולה הישירה של זריעת התולדות [רש"י, מזרחי, ביאור יש"ר]. מנגד, יש הסבורים כי השימוש בפועל הקל יָלַד לעומת "הוליד" נועד להצביע על כך שמדובר בתולדות שאינן חשובות, שכן כל השושלת הזו עתידה להימחות במי המבול [גור אריה]. מבחינה תחבירית, הצירוף וַיִּוָּלֵד... אֶת נחשב לחריג, שכן המילה "את" מופיעה לאחר פועל סביל, והכוונה היא שנולד לחנוך הילד שנקרא עירד [קאסוטו, ברכת אשר, ביאור שטיינזלץ].
שלא כנהוג במקומות שבהם השושלת מיוחסת לאם, כאן התורה אינה מפרשת את הסיבה לנתינת השמות, שכן זוהי דרך המקרא כשמייחסים משפחות אחר האב [העמק דבר]. עם זאת, ברור כי השמות ניתנו על פי מאורעות התקופה [רד"ק]. מתוך המקורות עולות שתי גישות מרכזיות להבנת משמעות השמות בשושלת קין.
גישה אחת רואה בשמות אלו ביטוי לשלבי המרד ההולך וגובר של האנושות בה׳, ולגזרות העונש שבאו בעקבותיו [רש"ר הירש, אדרת אליהו]. לפי תפיסה זו, עִירָד מסמל דור פראי המתנגד לתרבות ולחינוך של אביו חנוך, בדומה ל"ערוד" (חמור בר), או מלשון בריחה מן העולם. השימוש בפועל הסביל וַיִּוָּלֵד עשוי אף לרמז שדור זה נולד בניגוד לרצונו של אביו [רש"ר הירש]. בשם הבא, הכתוב משנה במכוון את הכתיב מ-מְחֽוּיָאֵל עם אות וי"ו ל-מְחִיָּיאֵל עם שתי אותיות יו"ד [רד"ק, מנחת שי]. שינוי זה משקף הידרדרות מוסרית: בתחילה היה זה דור שבו הנוכחות האלוהית נמחתה וכבתה באופן סביל (מחוי-אל), ובהמשך הפך לדור שמנסה להכחיד ולמחות את האלוהות מאחרים באופן פעיל (מחיי-אל) [רש"ר הירש]. לחלופין, השם מרמז על גזרה שהם יימחו מן העולם [אדרת אליהו]. השם מְת֣וּשָׁאֵל מסמל דור רודף המונים (מלשון "מתים"), או דור שמעשיו התישו את העולם הישן והובילו לחורבנו [רש"ר הירש, אדרת אליהו].
מנגד, גישה שניה מציעה כי השמות אינם בהכרח עבריים במקורם, אלא שמות קדומים שעברו התאמה ללשון הקודש ומייצגים תארים של כהונה, קרבה לאל או התפתחות תרבותית [קאסוטו]. לפי גישה זו, עִירָד עשוי להיות נגזרת של מילה המציינת סוכת קנים, כניגוד לעיר שבנה חנוך. השמות מְחֽוּיָאֵל ו-מְת֣וּשָׁאֵל מהווים זוג שמות מקבילים שמשמעותם דומה בשפות עתיקות והיא "איש האל" או "חוזה האל". על פי תפיסה זו, השינוי באיות בין מְחֽוּיָאֵל ל-מְחִיָּיאֵל אינו מעיד על שינוי באופי הדור, אלא הוא אמצעי ספרותי קדום שנועד לשמר מסורות הגייה שונות ולמנוע מונוטוניות בקריאה. גם השם לָֽמֶךְ מתפרש בגישה זו כתואר קדום לכהן או כביטוי לצעיר תקיף ורב כוח [קאסוטו].