התפתחות האנושות והמבנה המשפחתי מקבלים תפנית דרמטית בימי למך. התיאור בפסוק זה משקף את ההידרדרות המוסרית של החברה ואת שבירת הגבולות המקוריים של הנישואין טרום המבול.
המילים וַיִּֽקַּֽח־ל֥וֹ לֶ֖מֶךְ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֑ים מתעדות את המקרה הראשון בהיסטוריה של נישואים ליותר מאישה אחת [רד"ק, שד"ל, שטיינזלץ]. עד עתה, מונוגמיה הייתה הנורמה הטבעית, אך למך פרץ גבול זה ולקח נשים לסיפוק צרכיו ורצונותיו האישיים [העמק דבר]. לקיחת שתי הנשים הובילה לקנאה, לתחרות ולמריבות בתוך הבית, מה שאילץ אותו מאוחר יותר לפייסן או לאיים עליהן בשירתו המפורסמת המופיעה בהמשך הפרק [רד"ק, שד"ל, ביאור יש"ר]. בנוסף, הפירוט על משפחתו מובא כאן כהקדמה לסוף סיפורו של קין, שכן למך הוא זה שיהרוג אותו בשוגג בהמשך, והפסוקים מכינים את הרקע להתנצלותו בפני נשיו [רש"י, מזרחי, תולדות יצחק].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שנישואיו של למך משקפים מנהג חברתי קלוקל שהיה נפוץ באותו דור: גברים נהגו לקחת שתי נשים למטרות נפרדות לחלוטין – האחת נועדה להביא ילדים לעולם, והשנייה נועדה לתענוגות בלבד [רש"י, כלי יקר, הכתב והקבלה]. את האישה שנועדה לתענוגות היו משקים ב"כוס של עיקרין" – סם מיוחד הגורם לעקרות – כדי שהיריון ולידה לא יפגמו ביופייה. אישה זו זכתה לפינוקים, אכלה מעדנים והייתה מקושטת תמיד ככלה, בעוד שהאישה שנועדה לפריה ורביה הייתה שנואה, מרוחקת, וישבה אבלה כאלמנה [רש"י, צאינה וראינה].
מנגד, דעת מיעוט גורסת כי למך דווקא חרג ממנהג רשע זה ולקח את שתי נשיו לשם פריה ורביה כתיקון, ולכן זכה שצאצאיו ישתלבו במשפחת נח וישרדו את המבול [אדרת אליהו]. מסורת נוספת מתארת כי למך לקח את נשיו בכוח הזרוע ממשפחת שת, לאחר שהרג את בעליהן, מה שמסביר את ריחוקן ממנו ואת הצורך שלו לפייסן [חומת אנך].
אף שיש הסבורים כי שמות הנשים הם שמות פרטיים רגילים שאין לחפש בהם משמעות נסתרת [אבן עזרא], או שמות המעידים על יופי וקול ערב [קאסוטו], רוב המפרשים רואים בשמות אלו כינויים המעידים על תפקידן ומצבן העגום באותו מבנה משפחתי מעוות [הכתב והקבלה].
עָדָה הייתה האישה שנועדה לפריה ורביה. שמה נגזר מהמילה הארמית "עדויי" שמשמעותה היריון [כלי יקר, תורה תמימה]. פירוש נוסף קובע ששמה נגזר מלשון ריחוק (סורה), שכן לאחר שהרתה, בעלה היה מתרחק ממנה והיא נותרה בודדה ונזופה [רש"י, הכתב והקבלה]. מכיוון שנישואיה היו לשם המטרה הראויה של קיום המין האנושי, היא זכתה ללדת בנים הגונים שעסקו במקצועות שלווים ואף במוזיקה שנועדה להלל את ה' ולהביא השראה רוחנית [כלי יקר].
צִלָּה הייתה האישה שנועדה לתענוגות. שמה מעיד על כך שהייתה יושבת תמיד בצל בעלה, מוגנת, מטופחת וקרובה אליו [רש"י, הכתב והקבלה, תורה תמימה]. אף שלמך השקה אותה בסם העקרות כדי לשמור על יופייה, רצון ה' והטבע גברו על הסם, וגם היא הרתה וילדה [מלבי"ם, דעת זקנים, משכיל לדוד]. אולם, מכיוון שהקשר עמה נבנה על בסיס של תאווה פיזית בלבד – תאווה שעל פי טבעה מקצרת את ימי האדם – בנה, תובל קין, הפך ליצרן של כלי נשק וחרבות, המקצרים את חיי האדם בעולם [כלי יקר]. הסיבה שה' עשה נס וביטל את השפעת סם העקרות עבור אישה זו, לא הייתה בזכות בנה יצרן הנשק, אלא בזכות בתה שעתידה להיוולד, נעמה, שהייתה אישה צדקת ונישאה לנח [דברי דוד].