הרצח הראשון בהיסטוריה האנושית לוט בערפל, והכתוב מתאר אותו בתמצות מצמרר. הפסוק מחסיר במכוון את תוכן השיחה שהובילה למעשה, ובכך מעצים את הטרגדיה של מלחמת האחים. מתוך השתיקה הזו, עולות שאלות מרכזיות: מה אמר קין להבל? מדוע התרחש הרצח דווקא בשדה? וכיצד בוצע המעשה?
החידה הגדולה ביותר בפסוק טמונה במילים וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו. הכתוב מציין שקין דיבר, אך אינו מפרט מה אמר. חוסר זה הוביל את הפרשנים להציע מגוון רחב של השלמות לשיחה הגורלית. הגישה המרכזית בקרב רבים מהפרשנים היא שקין יזם קטטה ונכנס עם אחיו לדברי ריב ומצה כדי למצוא עילה להורגו [רש"י, מזרחי, ספורנו]. מנגד, יש הסבורים כי קין דווקא שיתף את הבל בדברי התוכחה שאמר לו ה' קודם לכן [אבן עזרא, שד"ל, רד"ק]. שיתוף זה יכול להתפרש כשיחה כנה שהתלקחה, או לחלופין, כתכסיס ערמומי: קין דיבר אל הבל דברי אחוה ופיוס כדי להרדים את ערנותו, לגרום לו להרגיש בטוח, ולמנוע ממנו להישמר מפניו [אור החיים, אדרת אליהו, פרדס יוסף, בכור שור]. לפי גישה זו, המילה אֶל משמעותה "על" או "בעבור", כלומר קין דיבר על אודות הבל או נגדו [שד"ל, רד"ק, הכתב והקבלה].
גישה פרשנית אחרת, הנשענת גם על תרגומים קדומים, משלימה את החסר במשפט פשוט: "נצא השדה" [רמב"ן, ביאור יש"ר]. חיזוק לכך נמצא בניתוח לשוני המציע כי הפועל וַיֹּאמֶר כאן אינו מציין דיבור רגיל, אלא קביעת מועד וסימון מקום מפגש [קאסוטו].
חז"ל והמפרשים בעקבותיהם יצקו לתוך השתיקה הזו תוכן עמוק של מחלוקת מהותית. יש שתיארו ויכוח תיאולוגי שבו קין כופר בהשגחה העליונה, בשכר ועונש ובעולם הבא, בעוד הבל מגן על אמונתו [רד"ק, רבנו בחיי, פענח רזא]. אחרים תיארו סכסוך חומרי וטריטוריאלי: האחים חילקו ביניהם את העולם – קין נטל את הקרקעות והבל את המטלטלין (או את בעלי החיים), וקין בתחושת אדנות דרש מהבל להסתלק מאדמתו [רד"ק, הטור הארוך, הדר זקנים, צאינה וראינה]. תחושת העליונות של קין באה לידי ביטוי גם בפירוש המציע כי לשון האמירה כאן היא מלשון התפארות ושררה, שבה קין מתנשא על אחיו וטוען לשליטה מוחלטת בעולם [כלי יקר, העמק דבר]. ויש מי שמפרש כי המילה וַיֹּאמֶר מתייחסת בכלל למחשבה פנימית – קין אמר בלבו ותכנן את רצח אחיו [קונטרס חיבה יתירה, מחוקקי יהודה].
הזירה שבה מתרחש הרצח אינה מקרית. וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה – השדה מסמל את הריחוק מן הבית, מאדם וחוה. קין בחר בקפידה את הזמן והמקום שבהם איש לא יוכל לשמוע את זעקת הבל או להצילו [ספורנו, שד"ל, ר' סעדיה גאון, ביאור יש"ר, קאסוטו]. השדה הוא גם מקום עבודתו של קין, והוא אילץ את הבל, רועה הצאן, להגיע לטריטוריה שלו [העמק דבר]. יש המוצאים בשדה גם רמז לשליטת כוחות הטומאה והיצר הרע, שהכריעו את קין מחוץ למקום היישוב [אלשיך], או כוונה להשתמש באדמה עצמה כדי להרוג ולהעלים את הבל [אור החיים].
המעבר מדיבור למעשה מתואר במילים וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו. הקימה הזו מתוארת כהתנפלות פתאומית, ללא מריבה סמוכה, כאשר הבל לא ציפה לכך כלל [ספורנו]. השימוש במילה אֶל (ולא "על") מרמז על תנועה אקטיבית – קין קם וניגש אל אחיו לפני שהכה אותו [רש"ר הירש]. פרשנות דרמטית במיוחד, המבוססת על המדרש, הופכת את הקערה על פיה: במהלך המאבק ביניהם, הבל החזק יותר דווקא גבר על קין והפילו לארץ. קין התחנן על חייו, והבל, מתוך רחמים ואחוה, הרפה ממנו. רק אז, כשקין קם מהארץ, הוא ניצל את חסדו של אחיו ורצח אותו [צאינה וראינה, הדר זקנים, הטור הארוך, פני דוד].
המעשה עצמו מסוכם במילה אחת – וַיַּהַרְגֵהוּ. כיצד הרג אדם שמעולם לא ראה מוות? הפרשנים מסבירים שקין הכה את הבל מכות רבות ופצע אותו בכל גופו, משום שלא ידע איזו מכה תהיה קטלנית [אור החיים, צאינה וראינה, נתינה לגר]. ייתכן שחנק אותו בידיו [אבן עזרא], או שלמד כיצד להרוג מתוך התבוננות בבעלי חיים נלחמים או באביו ששחט בעלי חיים [צאינה וראינה, הטור הארוך].
המניע העמוק לרצח נטוע בקנאה עזה ובפחד. קין, עובד האדמה הקשור לחומריות העולם, לא השכיל להבין את הממד הרוחני שייצג הבל [מלבי"ם, שפתי כהן]. הוא פחד שהעולם העתידי ייבנה רק מזרעו של הבל שמנחתו התקבלה, וביקש להבטיח את בלעדיותו בעולם על ידי הכחדת אחיו [רמב"ן, תולדות יצחק, צאינה וראינה]. בראייתו המעוותת, קין סבר שאם יסלק את הבל, ה' ייאלץ לבחור בו, בהיעדר חלופה אחרת [אור החיים].