יצא לכם פעם לקרוא סיפור ולהרגיש שחסר בו משפט חשוב? התורה מספרת לנו שוַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו, כלומר שקין אמר משהו להבל, אבל היא לא מגלה לנו מה בדיוק הוא אמר. המפרשים מסבירים שקין, שהיה מלא בקנאה על כך שה' קיבל את המנחה של אחיו ולא את שלו, פשוט חיפש תירוץ לריב. הוא התחיל ויכוח בכוונה ואז הציע להבל לצאת איתו החוצה.
למה דווקא לשם? המילים וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה מראות לנו שקין תכנן את הכל בקפידה. השדה היה מקום רחוק מאוד מהבית, וקין רצה שהם יהיו לבד לגמרי כדי שההורים שלהם, אדם וחוה, לא יוכלו לשמוע את הבל ולא יוכלו להציל אותו.
ואז קרה הדבר הנורא מכל. המילים וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו מתארות איך קין קם והתנפל על הבל בהפתעה גמורה, בלי שהבל ציפה לזה בכלל. בסוף מתוארת התוצאה העצובה במילה אחת: וַיַּהַרְגֵהוּ. אבל רגע, איך קין ידע בכלל איך להרוג? הרי עד לאותו רגע אף אדם בעולם לא מת. המפרשים מסבירים שקין פשוט הכה את אחיו מכות רבות, כי הוא לא ידע איזו מכה באמת תפגע בו עד מוות. כך, בגלל קנאה וכעס, קרה האסון הראשון בעולם.