בראשית, פרק ד׳, פסוק כ״א

יוּבָל, אָחִיו של יבל שייתכן והיה תאומו, היה האמן והממציא הראשון של כלי הנגינה, ולכן הוא נחשב אֲבִי ורבם של כל המנגנים. הנגינה מוגדרת במילה תֹּפֵשׂ, המבטאת את האחיזה הפיזית והפריטה המדויקת על המיתרים. הכלים הראשונים שהמציא היו כִּנּוֹר, שהיה כלי מיתר עתיק, וְעוּגָב, שהיה כלי נשיפה או סוג נוסף של כלי מיתר, והם נועדו להשפיע על הנפש בצורות הפוכות של מנוחה ועוררות. יצירת כלי הזמר נולדה מתוך צורך מעשי לסייע לרועים למשוך את הצאן, או לחלופין החלה כאמצעי פיתוי בחברה מושחתת, ורק לאחר מכן התפתחה לחכמה מכובדת המבוססת על יסודות של מידות וחשבון.