בראשית, פרק ד׳, פסוק כ״ב

למרות ניסיונות למנוע את הריונה, רצון ה' גבר, וְצִלָּה גַם הִוא הרתה וילדה את בנה. בנה, תּוּבַל קַיִן, היה הראשון להפיק מתכות ועסק כלֹטֵשׁ, כלומר מחדד ומצחצח, של כׇּל חֹרֵשׁ וכלי מלאכה העשויים נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל, ולפי פירוש אחר היה רב-האומנים שהדריך את חרשי המתכת. ייצור זה של כלי חקלאות לצד כלי נשק מבטא את משמעות שמו כמי שתיבל והשביח את מעשיו של זקנו קין. בסוף הפסוק מוזכרת וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן נַעֲמָה, אזכור נדיר של אישה, ששמה מעיד על צדקותה ומעשיה הנעימים, על יופייה הרב או על היותה ממציאת השירה הקולית. הצגתם של ממציאי המלאכות כבני אדם בשר ודם נועדה לעקור מן השורש אמונות קדומות שייחסו להם כוחות אלוהיים.