קרה לכם פעם שמישהו קרוב אליכם עשה משהו לא טוב, וממש רציתם שכולם ידעו שאתם לא מסכימים עם זה בכלל? זה בדיוק מה שמרגיש יעקב אבינו כלפי שני בניו, שמעון ולוי. יעקב נזכר במה שהם עשו בעיר שכם, והוא רוצה להפריד את עצמו לגמרי מההתנהגות הכועסת שלהם. הוא אומר שהוא לא רוצה להיות קשור לשלב שבו הם תכננו את המעשה בסתר, שנקרא בְּסֹדָם, וגם לא לשלב שבו הם התאספו ופעלו בגלוי, שנקרא בִּקְהָלָם. יעקב מבקש שהנפש שלו לא תהיה שותפה למעשים שלהם, ואומר אַל־תֵּחַד כְּבֹדִי, כלומר, הוא מבקש שהכבוד והשם שלו לא יתחברו אליהם.
יעקב ממשיך ומסביר למה הוא כל כך מתנגד לדרך שלהם. הוא אומר כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ. המילה אף מתארת כעס גדול, והמילה אִישׁ מתארת כאן את כל אנשי שכם ביחד. יעקב אומר שבגלל הכעס העצום שלהם הם איבדו שליטה ופגעו באנשי העיר. אבל מה שעוד יותר הפריע ליעקב, זה מה שהם עשו אחר כך. הוא מוסיף ואומר וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ־שׁוֹר. המילה שׁוֹר מתארת כאן את חומת העיר. יעקב אומר שאפילו אחרי שהכעס שלהם נרגע, הם המשיכו להרוס ולעקור את חומות העיר שכם מתוך רצון ומחשבה קרה. יעקב מלמד אותנו כאן עד כמה חשוב להתרחק מכעס, ולשמור תמיד על מעשים טובים ורגועים.