יצא לכם פעם לשחק תופסת או מחבואים ולגלות שהמנצח הוא לאו דווקא הילד הכי גדול או הכי מהיר, אלא דווקא זה שיודע להתחבא ולהפתיע את כולם? כשמגיע תורו של שבט דן לקבל ברכה מיעקב אבינו, הוא מקבל תפקיד מיוחד מאוד בהגנה על עם ישראל. יעקב לא מברך אותם שיילחמו בכוח אדיר פנים אל פנים כמו אריה, אלא בחוכמה, בהפתעה ובתחבולות.
כדי להסביר את זה, יעקב מדמה את שבט דן לנחש. הנחש מחכה בשקט על הדרך, שהיא הדרך המרכזית והרחבה. יעקב קורא לו גם שפיפון, שזה סוג של נחש קטן ודק מאוד שמסתתר בחול או בעשב על האורח, שזה שביל צדדי וצר.
איך נחש כל כך קטן וחלש יכול לנצח לוחם גיבור שרוכב על סוס ענק? פשוט מאוד, הוא מנצל את גודלו ופועל בתחבולה. הוא הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס, כלומר מכיש את החלק הכי נמוך ברגל של הסוס. הסוס נבהל ומזדקף, וכתוצאה מכך וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר, והלוחם נופל לאחור. בדיוק כך שבט דן, ששמר על הגבולות של עם ישראל, ידע לעצור את האויבים בדרכים חכמות ומפתיעות.
הברכה הזו היא גם רמז מיוחד לגיבור הכי מפורסם של שבט דן, שמשון. ממש כמו הנחש, שמשון יצא להגן על עם ישראל ולהילחם באויבים לגמרי לבדו. ובדיוק כמו שהנחש מפיל את הרוכב כשהוא פוגע למטה בעקב של הסוס, כך גם הניצחון הגדול ביותר של שמשון קרה כשהוא דחף את עמודי הבסיס התחתונים של הבניין, וגרם לכל האויבים שעמדו למעלה ליפול.