תארו לעצמכם שכל אחד מהחברים או האחים שלכם היה מקבל סמל של חיה שמתארת את האופי שלו. איזו חיה הייתם בוחרים לעצמכם? כשיעקב אבינו נפרד מבניו, הוא מברך את בנו הצעיר בנימין, ובוחר לדמות אותו לזאב. למה דווקא זאב? כי הזאב הוא חיה אמיצה ומהירה. כשיעקב אומר זְאֵב יִטְרָף, הוא מתכוון שבני שבט בנימין יהיו בעצמם כמו זאבים גיבורים ואמיצים שיגנו על עם ישראל וינצחו את האויבים שלהם.
יעקב ממשיך ומחלק את הברכה לשני זמנים מיוחדים בהיסטוריה של עם ישראל: בוקר וערב. המילה עַד בפסוק פירושה שלל, כלומר רכוש שלוקחים מהאויב אחרי ניצחון. המילה בַּבֹּקֶר מסמלת את ההתחלה, כמו שמש שזורחת. זהו רמז לשאול המלך, המלך הראשון של עם ישראל שהגיע משבט בנימין, אשר נלחם באומות שרצו לפגוע בעם ולקח את השלל שלהן.
לעומת זאת, המילים וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל מסמלות תקופה מאוחרת יותר, תקופה של חושך וגלות. זהו רמז למרדכי ואסתר, שגם הם הגיעו משבט בנימין. הם פעלו בחוכמה ובאומץ בגלות פרס, הצילו את עם ישראל מידי המן, וחילקו את הרכוש שלו. כך בנימין זוכה להיות השבט שמציל את עם ישראל גם בתחילת הדרך, כשהכל מואר, וגם בזמנים קשים וחמושים יותר.