תארו לעצמכם שאתם מיועדים לקבל מתנה ענקית וחשובה, אבל בגלל רגע אחד של פזיזות וחוסר מחשבה, היא עוברת למישהו אחר. איך הייתם מרגישים? כשיעקב אבינו נפרד מבניו לפני מותו, הוא פונה קודם כל אל ראובן, הבן הבכור. המילים של יעקב מלאות ברגשות מעורבים. מצד אחד הוא מזכיר לראובן כמה כוח וגדולה היו בו מהרגע שנולד, ומצד שני הוא מוכיח אותו על כך שאיבד את המתנות המיוחדות שהיו אמורות להיות שלו.
יעקב אומר לו רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי. המילה אוֹנִי פירושה כוח וגבורה. יעקב בעצם אומר לראובן שהוא הילד הראשון שלו, וככזה, היו טמונים בו כל הכוחות והמעלות ששייכים לבן בכור.
בזכות היותו הבכור, ראובן היה אמור לקבל שלושה תפקידים חשובים שמוזכרים במילים יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז. התפקיד הראשון הוא הכהונה, שמרומזת במילה שְׂאֵת, כי הכהנים נושאים את כפיהם למעלה כדי לברך את העם. התפקיד השני הוא המלכות, שמופיעה במילה עָז, כי מלך צריך עוז ותקיפות כדי להנהיג את העם ולהגן עליו. התפקיד השלישי הוא הבכורה עצמה, כלומר הזכות לקבל חלק כפול בירושה.
אבל כאן מגיע החלק העצוב. המילה יֶתֶר מתארת את מה שהיה יכול להיות לראובן, ולא את מה שיש לו עכשיו. בגלל שראובן פעל פעם אחת בפזיזות ובמהירות, בלי לחשוב ובלי סבלנות, הוא איבד את שלוש המתנות האלה. הבכורה עברה ליוסף, הכהונה עברה ללוי, והמלכות עברה ליהודה. מלך וכהן צריכים להיות מתונים ורגועים, ולחשוב היטב לפני כל מעשה.
ובכל זאת, יעקב לא לוקח מראובן הכל. ראובן נשאר שבט חשוב ושווה בין כל האחים, והוא עדיין שומר על התואר המכובד של הבכור במשפחה. ולמרות שראובן איבד את התפקידים המעשיים, הוא זכה במשהו מיוחד וחשוב מאוד. הוא היה הראשון מבין האחים שהתחרט על המעשים שלו ותיקן אותם, ולכן הוא תמיד ייזכר בתור הבכור של עשיית התשובה.