בראשית, פרק מ״ט, פסוק ג׳

יעקב מזכיר לרְאוּבֵן את הפוטנציאל העצום שהיה טמון בו מלידה מעצם היותו בְּכֹרִי, ומתאר אותו ככֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי, תיאור המבטא גבורה, ממון, ואת העובדה שנוצר בטהרה מטיפתו הראשונה של אביו. מתוקף מעמד זה היה ראוי ראובן לזכות ביֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז, מילים המציינות רוממות טבעית וגבורה, או רומזות לשלוש המתנות שיועדו לו: הבכורה, הכהונה והמלכות. עם זאת, דברים אלו נאמרים כתוכחה כאובה על אובדן אותה גדולה, שכן בשל פחיזותו וקלות דעתו איבד ראובן את היתרונות הללו והם הועברו לאחיו. למרות שהפסיד את העודפות השלטונית והחומרית, הוא שמר על תואר הבכור לענייני יוחסין, נותר במעמד שווה לשאר השבטים, ואף זכה בבכורה רוחנית בהיותו הראשון שהחל בדרך התשובה.