בראשית, פרק מ״ט, פסוק ט״ו

כאשר שבט יששכר התבונן בנחלתו המבורכת הוא וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה, והבין שחלקתו מספקת לו את שלוות הנפש והתנאים הנחוצים לעיסוק בחכמה ובתורה. מתוך בחירה באורח חיים זה הוא וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל, כחמור המטה את כתפו למשא, וקיבל על עצמו בענווה את עול עבודת האדמה, את נטל התורה וצורכי הציבור, ואף נכונות לצאת למלחמות. בחירות אלו הובילו לכך שוַיְהִי לְמַס עֹבֵד, בין אם על ידי תשלום מסים לשליטים זרים כדי לשמור על שגרת חייו השלווה, ובין אם בהקדשת זמנו וממונו לשירות רוחני של פסיקת הלכה עבור שאר העם. מנגד, גישה שונה לחלוטין מציגה תמונה צבאית ולפיה האויבים שנוצחו בקרבות הם אלו שהפכו לעבדים והעלו מס ליששכר.