בראשית, פרק מ״ט, פסוק ט״ז

יעקב מברך את דָּן במנהיגות ובגבורה צבאית, ומבטיח כי הוא יָדִין את עַמּוֹ, כלומר יגן על העם ויילחם באויביו, או לחלופין ישפוט את בני שבטו בצדק וללא משוא פנים. ההבטחה שיהיה כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל קובעת שמעמדו כבן השפחה יהיה שווה לחלוטין לבני הגבירות, ויש המפרשים זאת כהשוואה למנהיגותו המיוחדת של שבט יהודה או כהבטחה לאיחוד העם תחתיו. התגשמות הנבואה מזוהה לרוב עם שמשון הגיבור, שופט משבט דן שנלחם באויבים לבדו מתוך הישענות על ה'. מנגד, יש הסבורים כי הברכה אינה עוסקת באדם בודד אלא בייעודו הצבאי של השבט כולו, אשר שימש כמאסף המגן על הנחשלים במסעות במדבר ושמר על גבולה הצפוני של הארץ.