בראשית, פרק מ״ט, פסוק ט׳

יהודה ניחן בשלמות של גּוּר אַרְיֵה, שילוב של זריזות הנעורים עם עוצמתו של האריה הבוגר, תכונות המשקפות את התפתחותה ההיסטורית של מלכות בית דוד מהתחלות צנועות ועד לשלטון אדיר. הקביעה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ מצביעה על עלייתו לגדולה מתוך ניצחונות צבאיים, ולצד זאת על גבורתו המוסרית בכך שהעלה והרחיק את עצמו ממעשי הרג, כפי שהציל את יוסף ותמר. לאחר מאבקיו, יהודה נמשל לחיה שסיימה לטרוף והיא שרויה בביטחון מוחלט, כאשר הוא כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא, לביאה השומרת על גוריה בעוז. תיאור זה מסמל את המעבר מתקופת המלחמות והדריכות של דוד המלך אל תקופת השלום של שלמה בנו, שבה איש לא יעז לעורר את הממלכה למלחמה, ולכן מִי יְקִימֶנּוּ.