בראשית, פרק מ״ט, פסוק כ״ט

רגעים לפני מותו יעקב מנחיל לבניו את צוואתו, ומזהיר את כולם, וַיְצַו אוֹתָם, לקחת חלק פעיל במסע קבורתו מחשש שיוסף לא יורשה לעזוב את מצרים. הוא מצהיר אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי, תהליך שבו נפשו נפרדת מגופו ועולה לעולם הבא, ולכן הוא דורש שלא ישאירו את גופו במצרים אלא יקברו אותו לאלתר. יעקב מצווה על בניו לשאת אותו אֶל אֲבֹתָי אֶל הַמְּעָרָה, כלומר להיקבר עם אבותיו בתוך המערה, ובכך להעניק להם את מצוות הקבורה ולהשלים את ייעוד המקום. הפירוט המדויק של מיקום הקבר אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי נועד להבטיח לבניו בעלות חוקית מול המקומיים, שעלולים לערער עליה לאחר שנות היעדרות המשפחה.