בראשית, פרק מ״ט, פסוק ה׳

יעקב שולל משני בניו את הזכות להנהגה ולמלוכה, שכן תכונותיהם המשותפות והשימוש הפסול שלהם בכוח אינם ראויים למנהיגים שנועדו לשפוט בצדק. באומרו כי שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים, הוא מצביע על שוויון עמוק בטבעם ובעצתם, שכן למרות קנאתם הכנה לאחותם, אחוותם הפכה להסכמה משותפת להרע במעשה שכם ובמכירת יוסף. הוא מוכיח אותם על כך שכְּלֵי חָמָס נמצאים ברשותם, משום שאימצו את אומנות הרציחה והשתמשו בכוחם ובעורמתם שלא כדין. המילה מְכֵרֹתֵיהֶם מתארת את כלי הנשק שלהם, אך גם מלמדת כי עצם קורבתם המשפחתית הפכה לכלי משחית, שהם נהגו באלימות בארץ שבה גרו כאורחים, ושטבעם הכעסני ניכר בבחירתם להפוך את החמס למהות חייהם ולמכירת אחיהם.