בראשית, פרק מ״ט, פסוק י״ח

בלב תיאורי הגבורה ותכסיסי המלחמה של השבטים, עולה קריאה המכירה בכך שההישענות האמיתית והיחידה היא על ה'. זעקה זו נובעת מפגיעותו של יעקב, שחש חולשה לקראת מותו או נבהל מהמראה הנבואי של שבט דן כנחש. במקביל, ייתכן שזוהי תפילה המכוונת לשבט דן, בבקשה לִישׁוּעָתְךָ, כלומר שה' יושיע אותו מסכנות הלחימה במאסף המחנה וישמור על יושרו מפני שימוש בערמומיות. ההסבר המרכזי קושר את הפסוק לשמשון הגיבור; משחזה יעקב את מפלתו ושביו, הוא הבין שתשועת אדם היא מוגבלת וזמנית. לכן הכריז כי רק לישועת יְהֹוָה הוא קִוִּיתִי, קריאה שאף משקפת את תפילתו האחרונה של שמשון עצמו המכיר בכך שהכוח והניצחון שייכים לה' בלבד.