בראשית, פרק מ״ט, פסוק ל׳

יעקב מנחה את בניו לקוברו במיקום גיאוגרפי מדויק הבנוי מהפרט אל הכלל, החל מבַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה הרומזת לקיפולם וגניזתם של האבות, דרך אזור אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא שהוא העיר חברון, ועד בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. מכיוון שהמשפחה שהתה שנים רבות בארץ זרה, הפירוט נועד למנוע מיושבי המקום לערער משפטית על זכותם לקבור שם. לשם כך יעקב מדגיש אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה כדי להוכיח בעלות חוקית שגם מסבה נחת לנפטר, ומציין שהרכישה נעשתה מנשיא בעל סמכות מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי. בנוסף הוא מבהיר שהשטח נקנה מראש לַאֲחֻזַּת קָבֶר ולא לחקלאות, כדי לשלול כל טענה של פלישה. קבורתו של יעקב במערה זו משלימה למעשה את כוונתו המקורית של אברהם להקים אחוזת קבר לשלושה דורות בלבד.