בראשית, פרק מ״ט, פסוק כ״ח

למרות התוכחות שהשמיע יעקב כלפי חלק מילדיו, כׇּל־אֵ֛לֶּה שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֑ר הם צדיקים ומהווים יחד את הבסיס השלם לקיום האומה. המילים וְ֠זֹ֠את אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר לָהֶ֤ם אֲבִיהֶם֙ וַיְבָ֣רֶךְ אוֹתָ֔ם מבהירות כי התוכחות עצמן היו ברכה שאפשרה לאחים לתקן את מידותיהם, או שלאחר דברי התוכחה הוסיף יעקב ברכה כללית לכולם יחד. הוא העניק לכל אִ֛ישׁ אֲשֶׁ֥ר כְּבִרְכָת֖וֹ, שהיא הברכה המדויקת המתאימה לתכונותיו ולתפקידו ההיסטורי. עם זאת, הפסוק מסתיים במילה ברבים, בֵּרַ֥ךְ אֹתָֽם, כדי ללמד שיעקב כלל את כל השבטים בברכות של כולם, מתוך תפיסה שהצלחת היחיד שופעת על העם כולו. המילה וְ֠זֹ֠את גם מסמלת את רצף המסורת, שכן מאותה מילה יתחיל בעתיד משה רבנו לברך את ישראל.