בראשית, פרק מ״ט, פסוק ו׳

יעקב מתנער לחלוטין ממעשיהם האלימים של שמעון ולוי, ומבקש להפריד את שמו משלב התכנון החשאי שלהם, בְּסֹדָם, ומשלב הביצוע הפומבי, בִּקְהָלָם. הוא מצהיר אַל־תָּבֹא נַפְשִׁי וכן אַל־תֵּחַד כְּבֹדִי, כלומר מבקש שנפשו ורוח הקודש שעליו לא יצטרפו אליהם, לא במעשה שכם ההיסטורי ולא בחטאים העתידיים של צאצאיהם. יעקב מנמק את הסתייגותו בכך שכִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ, שכן מתוך זעם ואובדן שליטה הם הרגו את כלל תושבי העיר. אכזריותם העמוקה מתבטאת אף יותר בכך שוּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ־שׁוֹר, שכן לאחר ששככה חמתם הם המשיכו להשחית מתוך שרירות לב מחושבת. פעולה קרה זו כוללת את חיתוך גידי הבהמות, עקירת חומות העיר ומנהיגיה, ואף מרמזת למזימתם המחושבת לפגוע באחיהם יוסף.