האם קרה לכם שהייתם במקום כל כך נעים ורגוע, שפשוט לא רציתם ללכת לשום מקום אחר? שבט יששכר היה בדיוק כזה, הוא אהב מאוד שלום, יציבות ושלווה. כשהוא התבונן על סביבתו, וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב. הוא ראה שהנחלה שלו מבורכת ונוחה, והחליט להישאר בביתו ולהיות שמח בחלקו במקום לצאת למסעות רחוקים. הוא הבין שצריך שקט ושלווה כדי ללמוד ולהחכים. הוא ראה וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה, כלומר שהאדמה שלו טובה ותספק לו את כל צרכיו.
כדי לשמור על החיים השקטים והטובים האלו, יששכר היה מוכן להתאמץ מאוד. וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל, ממש כמו חמור שמוריד את הכתף שלו כדי לשאת משא כבד, כך יששכר הסכים לעבוד קשה בחקלאות וגם לקחת על עצמו את המשא החשוב של לימוד התורה מתוך ענווה. בגלל שהוא כל כך רצה להמשיך לחיות בשלום וללמוד, וַיְהִי לְמַס עֹבֵד. הוא העדיף לשלם מסים מהתבואה שלו למלכים אחרים, רק כדי שיניחו לו לנפשו ולא ייקחו אותו למלחמות. כך הוא יכול היה להמשיך לעבוד את האדמה שלו בשקט, ללמוד תורה, ולעזור לכל עם ישראל.