תקופה של קללה ומחסור חקלאי מתחלפת בעידן חדש של שפע, בזכות תחילת בנייתו של בית המקדש. הנביא שואל בתמיהה הַעוֹד הַזֶּרַע בַּמְּגוּרָה, כלומר האם נותר בכלל זרע במחסן התבואה לאחר שהברד והקללות כילו את רובו, או שמא הזרעים שעודם שם שוב לא יצמחו כבעבר. המחסור ניכר גם באילנות המאפיינים את הארץ, שכן וְעַד הַגֶּפֶן וְהַתְּאֵנָה וְהָרִמּוֹן וְעֵץ הַזַּיִת לֹא נָשָׂא פרי, בין אם משום שעדיין לא הגיע זמנם לפרוח ובין אם בשל הקללה שעיכבה אפילו את יבול הזיתים. אך עם הסרת הקללה, מִן הַיּוֹם הַזֶּה שבו החלה בניית המקדש, מבטיח ה' כי אֲבָרֵךְ את התבואה שנותרה ואת הזרעים שכבר נזרעו, ומכאן ולהבא יוציאו העצים פירות איכותיים ולרוב.
חגי, פרק ב׳, פסוק י״ט
הַע֤וֹד הַזֶּ֙רַע֙ בַּמְּגוּרָ֔ה וְעַד־הַגֶּ֨פֶן וְהַתְּאֵנָ֧ה וְהָרִמּ֛וֹן וְעֵ֥ץ הַזַּ֖יִת לֹ֣א נָשָׂ֑א מִן־הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲבָרֵֽךְ׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.