קרה לכם פעם שסמכתם על מישהו שיעזור לכם לבחור בדרך הנכונה, אבל גיליתם שדווקא נוח לו שאתם טועים? זה בדיוק מה שקרה עם המנהיגים והכוהנים שהיו אמורים ללמד את העם את הדרך הטובה של ה׳. במקום לעזור לאנשים לתקן את המעשים שלהם, הכוהנים האלה ניצלו את הטעויות של העם לטובתם האישית.
כשאנשים היו עושים טעות ומביאים קורבן כדי לבקש סליחה, הכוהנים התעניינו רק בבשר של הקורבן. זה מה שאומרות המילים חַטַּאת עַמִּי יֹאכֵלוּ. הם נשארו בתפקיד שלהם רק בשביל האוכל והמתנות שקיבלו. במקום להיות עצובים כשהעם מתנהג לא יפה, הם ממש חיכו לזה. המילים יִשְׂאוּ נַפְשׁוֹ מתארות ציפייה והשתוקקות למשהו. הכוהנים פשוט קיוו וחיכו שהאנשים יעשו עבירות, כי ככה יגיעו אליהם עוד קורבנות ועוד כסף, במקום להיות מנהיגים אמיתיים וללמד אותם איך להתנהג נכון מלכתחילה.