כאשר שמע המלך את דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, הוא נחרד מכיוון שאלו היו פסוקי התוכחה והחורבן מספר דברים. הספר נפתח בדיוק בפסוק המאיים בגלות העם ומלכו, והמלך ראה בכך סימן רע לבאות. בעקבות החרדה העמוקה שאחזה בו וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו. פחדו התעצם שכן הוא דרש את הפסוק על עצמו והבין שהאיום מכוון אליו אישית, בהיותו מלך שהומלך על ידי העם ולא על פי ציווי ישיר של ה'.
דברי הימים ב, פרק ל״ד, פסוק י״ט
וַֽיְהִי֙ כִּשְׁמֹ֣עַ הַמֶּ֔לֶךְ אֵ֖ת דִּבְרֵ֣י הַתּוֹרָ֑ה וַיִּקְרַ֖ע אֶת־בְּגָדָֽיו׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.