דברי הימים ב, פרק ל״ו, פסוק כ״א

II Chronicles 36:21Sefaria

לְמַלֹּ֤אות דְּבַר־יְהֹוָה֙ בְּפִ֣י יִרְמְיָ֔הוּ עַד־רָצְתָ֥ה הָאָ֖רֶץ אֶת־שַׁבְּתוֹתֶ֑יהָ כׇּל־יְמֵ֤י הׇשַּׁמָּה֙ שָׁבָ֔תָה לְמַלֹּ֖אות שִׁבְעִ֥ים שָׁנָֽה׃ {ס}

יצא לכם פעם לחשוב מה קורה לאדמה כשעובדים בה בלי הפסקה, שנה אחרי שנה? כשבני ישראל נאלצו לעזוב את הארץ וללכת לבבל, זה לא היה רק עונש אלא תהליך מיוחד שנועד לתקן משהו חשוב מאוד. ה׳ הבטיח מראש דרך הנביא ירמיהו שזה יקרה כדי לְמַלֹּאות, כלומר להשלים, את התוכנית שלו. במשך שנים ארוכות בני ישראל שכחו לתת לאדמה את שנות המנוחה המיוחדות שלה, שנקראות שמיטה ויובל. בגלל זה, הארץ הייתה צריכה לקבל בחזרה את המנוחה שהייתה חסרה לה. המילה רָצְתָה פירושה שהאדמה סוף סוף מקבלת את הפיצוי שלה ופורעת את החוב. המילים שַׁבְּתוֹתֶיהָ וכן שָׁבָתָה מסבירות שהארץ פשוט שובתת ונחה מעבודה. במשך כׇּל־יְמֵי הׇשַּׁמָּה, כלומר בכל הזמן שהארץ הייתה ריקה ושוממה מאנשים, היא לא עבדה בחקלאות אלא נחה. כמה זמן נמשכה המנוחה הזאת? בדיוק שבעים שנה. הסיבה לכך היא שבמשך מאות שנים בני ישראל פספסו בדיוק שבעים שנות שמיטה ויובל. כך, בזמן שהעם היה בבבל, ארץ ישראל קיבלה בחזרה בדיוק את שבעים שנות המנוחה השקטות שהגיעו לה.


רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק כ׳
פסוק כ״ב

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.