שלמה המלך מצהיר בסיפוק כי עמלו לא היה לריק, לאחר שהשלים את בנייתו של משכן קבע ארצי לשכינה. הוא פונה לה' בדרך משל כאדם הדר בבית, ומכריז בָּנִיתִי בֵית־זְבֻל, כלומר מעון מגורים, וּמָכוֹן שהוא מקום קבוע ומבוסס שהוכן במיוחד לכך. בניגוד למשכנים הזמניים בעבר, הר המוריה נבחר כמקום קבוע לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים בזכות קדושתו ההיסטורית, ומרגע זה נאסרה ההקרבה בבמות. תפילתו של שלמה היא שהמקדש יזכה למעלת הרקיע העליון ויישאר עוֹלָמִים ללא חורבן, אך ה' משיב כי נצחיות הבית מותנית בשמירת התורה על ידי העם.
דברי הימים ב, פרק ו׳, פסוק ב׳
וַאֲנִ֛י בָּנִ֥יתִי בֵית־זְבֻ֖ל לָ֑ךְ וּמָכ֥וֹן לְשִׁבְתְּךָ֖ עוֹלָמִֽים׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.