דברי הימים ב, פרק ו׳, פסוק ל״ו

טבעו של האדם מועד לכישלון, מציאות שבה כִּי אֵין אָדָם אֲשֶׁר לֹא־יֶחֱטָא. קביעה זו מתארת את טבעם הרגיל של בני האדם לטעות ולחטוא בזדון, או מצב קיצון שבו אין בנמצא אפילו צדיק אחד שיוכל להגן על העם. בעקבות החטאים הציבוריים ובאין מי שיגן עליהם, וְאָנַפְתָּ בָם, כלומר ה' יכעס עליהם. כעונש על כך הם יימסרו לידי האויב, וְשָׁבוּם, והשובים ייקחו אותם לשבי ולגלות בארץ קרובה או רחוקה.