המלך שלמה פיאר את כוחו הצבאי ואת עושרו באמצעות כלי נשק טקסיים ויוקרתיים. הכתוב מפרט את כמות הזהב שהושקעה בהכנת כלי המגן, ואת המקום המיוחד שבו הם אוחסנו.
מָגִנִּים הם כלי נשק הנישאים ביד ומשמשים לאחיזה והגנה בזמן מלחמה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. אף על פי שהיו עשויים זהב, הם צופו בכמות כזו שאפשרה להם להישאר יעילים ושימושיים [ביאור שטיינזלץ].
באשר למשקל הזהב, הפסוק מציין כי שְׁלֹשׁ מֵאוֹת זָהָב הושקעו בכל מגן. הפרשנים מסכימים כי מהשוואה לפסוק המקביל בספר מלכים, שם נכתב כי משקל הזהב היה "שלשת מנים", ניתן ללמוד שמידת ה"מנה" במקרא שווה למאה משקלי זהב.
המלך הניח את המגנים בְּבֵית יַעַר הַלְּבָנוֹן, המזוהה כארמון המלך [ביאור שטיינזלץ]. קיימת מחלוקת באשר למיקומו ומהותו של מבנה זה. גישה אחת גורסת כי מדובר בבית גדול שנבנה בירושלים, ונקרא כך משום שנבנה מריבוי של עצי ארז גדולים שהובאו מהלבנון. לימים, מגנים אלו נלקחו כשלל על ידי שישק מלך מצרים, וזהו המבנה המוזכר בספר ישעיהו כ"נשק בית היער" [רש"י]. לעומת זאת, יש המפרשים את הדברים כפשוטם, ומסבירים כי שלמה אכן בנה בית גדול בתוך יער הלבנון עצמו [מצודת דוד].