סיומו של המפגש ההיסטורי בין שלמה למלכת שבא חותם מסע ארוך ויוצא דופן, שאליו יצאה המלכה מיוזמתה האישית כדי לשמוע דברי חכמה ולהביע הערכה לשלמה [ביאור שטיינזלץ]. פרידתם מלווה בהענקה הדדית המבטאת את הקשר שנוצר.
כאשר המלך שלמה מעניק למלכה אֶת כָּל חֶפְצָהּ אֲשֶׁר שָׁאָלָה, הפרשנים נחלקים לגבי טיב בקשותיה. יש המסבירים כי מדובר בחפצים יקרים שראתה בארמונו וביקשה, כלומר שאלה, לעצמה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], בעוד אחרים מפרשים זאת במישור הרוחני, כמענה לחידות ולדברי החכמה שביקשה ללמוד ממנו [רד"ק].
הביטוי מִלְּבַד אֲשֶׁר הֵבִיאָה אֶל הַמֶּלֶךְ מעורר דיון רחב בקרב הפרשנים, שכן בספר מלכים נכתב תיאור שונה מעט: "מִלְּבַד אֲשֶׁר נָתַן לָהּ כְּיַד הַמֶּלֶךְ". הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בחילופי מתנות רשמיים, ואולי אף מסחריים [ביאור שטיינזלץ]; שלמה העניק לה מתנות יקרות משלו כנגד המנחה הגדולה שהיא הביאה לו [מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם, חומת אנך]. במסגרת זו, הוא העניק לה ברוחב לב דברים המצויים בארץ ישראל ואינם בנמצא בארצה [רש"י, רד"ק].
עם זאת, קיימות זוויות התבוננות נוספות על הבדלי הניסוח בין הספרים. מחד גיסא, יש המציינים כי הניסוח כאן, הנשמע כאילו היא נתנה לו יותר ממה שהוא נתן לה, נכתב במכוון כדי לחלוק כבוד למלכי יהודה [רש"י]. מאידך גיסא, מובא הסבר רעיוני המבוסס על הכלל ההלכתי לפיו קבלה של אדם חשוב נחשבת כנתינה; מכיוון ששלמה היה מלך כה רם מעלה, עצם העובדה שניאות לקחת ולקבל את מנחתה נחשבת כאילו העניק לה מתנה בעצמו, ולכן הפסוק מתאר את עצם הבאת המנחה כחלק ממה ששלמה "נתן" לה [חומת אנך].
בסיום הביקור, המלכה פונה לדרכה. המילה וַתַּהֲפֹךְ מתבארת במשמעות של הפניית הפנים לאחור לקראת ההליכה, בדומה למילה "ותפן", וכך היא ועבדיה שבים לארצם [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].